בציור שלי תיארתי את דוד המלך ברגע שבו הוא נלחם בגוליית.

כשציירתי את דוד, ביקשתי לשקף את הנחישות והביטחון שהוא מקרין.

רגליו פשוקות ביציבות, וידו מונפת בכוח עם הקלע.

ניסיתי ללכוד את המבט החד והנחוש שלו, מבט שמדבר על אמונה בצדקת דרכו ובניצחונו הקרב.

בחרתי להדגיש את העוצמה הפנימית של דוד, שמאפילה על גודלו הפיזי הקטן ביחס לגוליית.

השתמשתי בצבעי כחול ולבן בבגדיו, כדי לרמוז על קשר עם צבעי הדגל הישראלי ולחזק את תחושת עוצמתו של עם ישראל.

ברקע, ציירתי קהל רב המייצג את בני ישראל התומכים בדוד ברגע המכריע הזה.

הוספתי דגלים צבעוניים כדי ליצור תחושת תנועה ודרמה.

הרגשות שביקשתי להביע בציור שלי הם של נחישות, אומץ ופטריוטיות. באמצעות פניהם של הצופים ודמותו של דוד עצמו, רציתי לסמל את רוחו הבלתי-נכנעת של עם ישראל, שעוצמת האמונה והנחישות שלו גדולות אפילו יותר מהכוח הפיזי.

זהו ניצחון הרוח על החומר.