ביצירתי זו, ניסיתי להחיות את הגיטרות ולהעניק להן אישיות שלמה, כאילו הן שני אנשים היושבים יחד ברוגע.

הריחוק הפיזי ביניהן אינו מבטא הפרדה, אלא דווקא את קרבה גדולה – תחושת קִרבה ואהבה עמוקה יותר מזו שאפשר לתאר במילים פשוטות.

 

לכל גיטרה הענקתי אופי ייחודי, הגיטרה הימנית אוהבת לכתוב, שוקעת במילים, מצליחה להוביל את הצלילים להופעה חזותית על הנייר.

מנגד, הגיטרה השמאלית מעדיפה לקרוא, להיבלע בעולמות שנכתבו על ידי אחרים, ולהירגע עם עשן הסיגריה המסתלסל מעלה, כמו תו מתמשך.

 

החלון הפתוח והציפורים שמרחפות בחדר מוסיפות תחושת חיבור בין פנים וחוץ, בין המוזיקה לטבע. הוורדים האדומים המפוזרים משרים תכונה של תשוקה וארגון כאחד, מחברים את האלמנטים לכדי הרמוניה אמנותית אחת. היצירה מזמינה את הצופה להרהר באופי היחסים שאנחנו יוצרים עם אחרים, עם עצמנו, ועם מה שמסביבנו.