בציור שלי ניסיתי ללכוד את מה שדמיינתי כעיר לִיובַּאווִיטְש בתקופת הבעל שם טוב. ראיתי אותה כעיירה קטנה וציורית, עם בתי עץ כפריים וגגות תלולים שמגינים מפני השלג. השתדלתי לשקף את האווירה החמימה והקהילתית, כשהחיים מתנהלים סביב בית התפילה והשוק המקומי.

באחד הרגעים המרגשים בציור, בחרתי לתאר את הבעל שם טוב, כשהוא וחסידו עפים בשמיים בכרכרה רתומה לסוס. דמיינתי אותם חולפים מעל העיירה, כמפזרים ברכות ושמחה על התושבים שמתחתם. זהו רגע של נסים ונפלאות, שמביע את הנוכחות הרוחנית וההשפעה העמוקה של הבעל שם טוב.

ניסיתי להכניס לתמונה את השבילים הצרים והמפוטלים שמובילים לשדות הפתוחים. העיירה כולה עטופה בלבן חורפי, מוסיפה מימד של קסם ונצחיות.

עם כל קו וצבע, שאפתי להעביר את השגרה העשירה במסורת, כשהאגדות והרוחניות מוסיפות עומק והשראה. אני מקווה שכל פינה בציור מזמינה את הצופים להפליג בדמיון למסע של עבר וקסם.