כשעמדתי מול הנוף המרהיב, חשתי את הרוח הקרירה שמביאה עמה את רוח הכנרת ומלטפת את עורי. התחלתי את הציור בשעות הבוקר המוקדמות, כשהשמש עלתה מעל ההרים וצבעה אותם בגוונים של זהב ורוד. הייתי מרותקת למשחקי האור והצל בין הגבעות ולדרך שבה מים נוצצים פגשו בעדינות…

כל ציור שלי בעיניי הוא ייחודי, ואולי תצחקו אבל אצלי הוא ממש כמו אבן יקרה המשובצת בפסיפס הרבגוני של מכלול ציוריי. כל אבן כזאת חשובה לי , ואפילו אם היו בה טעויות אצלי זה זיכרון מלמד, ומהווה מדרגה הכרחית שהייתי צריכה לעבור. אבן החן החדשה…