בציור שלי ניסיתי ללכוד את מה שדמיינתי כעיר לִיובַּאווִיטְש בתקופת הבעל שם טוב. ראיתי אותה כעיירה קטנה וציורית, עם בתי עץ כפריים וגגות תלולים שמגינים מפני השלג. השתדלתי לשקף את האווירה החמימה והקהילתית, כשהחיים מתנהלים סביב בית התפילה והשוק המקומי. באחד הרגעים המרגשים בציור, בחרתי…

כשציירתי את הציור הזה מתוך התבוננות, בחרתי לצייר את הנעלים כסמל למשפחה וחברים. כל זוג נעליים מייצג קשרים שונים – תמיכה, אהבה וצמיחה משותפת. הנעליים הגדולות משדרות יציבות וביטחון, כמו דמות הורית שמובילה ומכוונת. הנעליים הקטנות מדמות את בני הדור הצעיר, מביאות עמן חידוש ושמחה…

כוונתי בציור להציג את הרגע שהכל אפשרי בו, רגע שבו היצירה עדיין בראשיתה. המסגרת הריקה היא קנבס שמחכה לסיפור חדש. הספרים מסמלים את המחשבות והזיכרונות שמניעים אותי. העששית מתארת את האור הפנימי, את ההארה והרעיונות הנולדים בין הצללים. צנצנת הצבעים והפלטה מייצגות את הכלים דרכם…